מושיק ודובדבני נכנסים אל המטבח הקטן, ולומדים מג׳ני הטבחית הראשית (שעובדת כבר 31 שנה במקום), את סודות סלט הסלק המפורסם.
סוד גדול אין שם, רק שילוב נכון ורכיבים טובים. הסלט מורכב מנתחים רכים של סלק מבושל ביחד עם העלים שלו שמזכירים מאד עלי מנגולד. מוגש עם יוגורט יווני סמיך שנקצצו לתוכו עלי נענע וחופן אגוזי מלך שבורים.
שלושה רכיבים, והקסם קורה. הסלקים היו כל כך מתוקים, וביחד עם שמן הזית הפירותי זה הזכיר לי יוגורט עם תותים. אני לא צוחק. אין ספק שאני הולך לשחזר את זה בבית.
מושיק מספר על העקרון של יוגורט עם עשבי תיבול כמתכון בסיס שחוזר במקומות רבים בעולם. אפשר להוסיף אליו כל מיקס שאוהבים, החל מפטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום, שמיר או נענע כמו בדוגמא. הוא הופך ברגע כל ירק חם לסלט. נסו לחשוב למשל על קישואים אפויים עם יוגורט ושמיר, או עגבניות טריות חצויות עם יוגורט בזיליקום ושמן זית.
עוד רגע צהרים, נגני רחוב נוספים מגיעים, ואנשי השוק מתאספים ותופסים שולחנות.
אני חייב להגיד שמעולם לא התחברתי למוזיקה יוונית, אבל הפעם, ולא בזכות האוזו, זה היה בדיוק מה שהאווירת הצדיקה. יש דברים שפשוט צריכים את המיקום והרגע הנכון שלהם.
המסעדה פופולרית מאד, אבל כנראה שצוות הצילום הרתיע אנשים ונותרו שני שולחנות ריקים. ארבעה מאיתנו מתיישבים ברקע ואוכלים עם כולם כדי שהפריים יהיה שמח. איזה כיף.
מושיק ודובדבני התמקמו על שולחן במרכז, ושיחקנו עם השרשראות בהמתנה לאוכל.
מושיק ודובדבני התמקמו על שולחן במרכז, ושיחקנו עם השרשראות בהמתנה לאוכל.
תפסתי יאסו של הצמד לתמונה שאני מאד אוהב, ומושיק העלה אותה גם באינסטגרם שלו
האוכל מגיע (אמנם בקצב יווני, אבל יש הרבה אלכוהול בין המנות ומוזיקה טובה, אז אין תלונות)
מוסקה, כי אי אפשר לבקר ביוון ולדלג על קלאסיקות.
אותו סלט סלקים שאפשר לאכול ממנו בלי הפסקה
סלט יווני רענן. אני יודע כמה זה נשמע בנאלי, אבל כשמכינים אותו כמו שצריך זה הדבר הכי נכון על השולחן.
תפוחי אדמה אפויים ועליהם יוגורט יווני סמיך. הנה טיפ שכדאי לכם לאמץ - נסו להחליף שמנת ואפילו רטבים על בסיס מיונז ביוגורט כדי לקבל טעם מרענן וקליל יותר, בעיקר בקיץ.
תפוחי האדמה היו די סתמיים, ושמנת היתה מורידה אותם יותר למטה. במקום זאת, היוגורט הקר והחמצמץ ממש החזיר אותם לחיים. אני חושב שהיה בו בצל ירוק, לא סגור על זה.
עלי גפן, פשוטים וטובים.
ודג בגריל בלי בשורה מיוחדת, אבל טעים מאד.
לקינוח קיבלנו רֶוָואנִי, עוגת סמולינה (סולת מחיטת דורום) ושקדים טחונים שמזכירה מאד את הבסבוסה (עוגת הסולת של המזרח התיכון) אבל דחוסה, פירורית ועשירה יותר בסירופ מתוק. תושבי סלוניקי באופן כללי אוהבים מאד מתוקים, והם מכנים ב״סירופיאסטה״ את שלל המאפים שטבולים באותו סירופ. בניגוד למי הורדים אצלנו, כאן שולטים טעמי התפוז והלימון.
וכאילו לא הספיק, באמצע הצילומים עוברת אישה בין השולחנות ומוכרת את אותן שרשאות.
2 תגובות
מדהים
הכנתי את הסלט סלט. מה זה פשוט, מה זה טעים
תבורך
הוסף רשומת תגובה