הסיפור שמאחורי הבלוג

- היי גל, יש לך דרכון בתוקף?
- מה זאת אומרת?
- אנחנו שולחים את מושיק רוט וליאור דובדבני לטעום יוגורט ביוון וצרפת, בא לך להצטרף?
- רגע, מה הקאץ׳?
- אין קאץ׳, תבוא להנות מהטיול, ותכתוב על זה בלוג מסע כמו שאתה תמיד עושה בחו״ל.
- תרשמו מספר דרכון!


מה שהרגיש כמו שיחה מהחלומות הפך תוך כמה ימים לסיפור אמיתי, במהלכו מצאתי את עצמי מתעד הפקת סדרת רשת חדשה עם מושיק רוט, ליאור דובדבני וצוות צילום מהסרטים.
זו היתה הזדמנות נדירה להצטרף למסע קולינרי שחקר את השימוש ביוגורט במקומות שונים. החל מהכפרים והטברנות של יוון, ועד לאפייה עילית בצרפת. למדתי המון והראש נפתח לאין ספור רעיונות ליישם במטבח. הבלוג הזה יתעד את כל אלו, ויתן לכם הצצה מאחורי הקלעים של צילומי הסדרה והפרסומות.
פרקי הסדרה יעלו בהמשך לרשת ואיתם המתכונים של הדברים שנאכל. אני אוסיף את הלינקים לכל אלו בהמשך כדי שתשארו בעניינים.


מי אני? 
קוראים לי גל, אני כותב את בלוג האוכל פתיתים, ובשנים האחרונות כותב בלוגי מסע כמו זה שאתם קוראים עכשיו (מיפן, ועוד אחד מיפן, קוריאה, טיוואן והונג קונג, ברלין-פולין)

אני רוצה להודות מקרב הלב לחברים היקרים מדנונה של שטראוס; אלי, הילה, מיכל ושירי שהזמינו אותי ללוות את ההפקה ונתנו לי יד חופשית לצלם, לשאול ולטעום מהכל. זה לגמרי לא מובן מאליו, ואני מאושר על ההזדמנות והחוויה. 




שדה התעופה באתונה

כל ההתחלות קשות. 
מונית ב4 בבוקר ואנחנו מגיעים אל נתב״ג במצב צבירה דחוס במיוחד. לעוד חצי מדינה מסתבר יש תוכניות להגיע לחו״ל באותו יום, והטיסה שלנו יוצאת באיחור גדול. 
פספסנו את טיסת ההמשך, ומצאנו את עצמנו משוטטים 7 שעות בשדה התעופה של אתונה בהמתנה לבאה אחריה. לא השדה האידיאלי להתקע בו, בעיקר בגלל יחס שקעי החשמל לנפש. 


איכשהו מצאנו בר סלטים שהצלחנו להדחס אליו עם ציוד הצילום הכבד, והתנחלנו. 
זו היתה הזדמנות ראשונה לטעום את היוגורט היווני. לא בסיטואציה האידיאלית, אבל היי, זה יוגורט, והוא היה נהדר. מפוצץ בשום (מר מסעדה, אם אנשים אוכלים אצלך סביר להניח שהם יישבו עוד רגע במטוס סגור לצד אנשים אחרים, רמז), סמיך וחמצמץ. בול מה שהסלט הזה היה צריך.  



פאסט פורוורד, אנחנו עולים על מטוס פצפון עם פרופלור ומגיעים לסלוניקי, היעד הסופי ביוון. 




ארוחת ערב ראשונה עם הצוות

כולם שבורים מעייפות, אבל היי, ארוחת ערב. 
אנחנו פוגשים את מושיק רוט שהצטרף מאמסטרדם, ומגיעים ביחד אל מסעדה שלא הייתם נעצרים לידה ברחוב, אז תרשמו לכם על איזה פתק כי היא היתה הטובה בטיול. כל עוד מתעלמים מזה שיש דלעות מיובשות בכל מקום, תמונות של סלבס-סוג על הקיר, מלצר מבוהל (אחד) או אורות נאון, ומתרכזים במה שעל השולחן, היא המלצת האוכל הנקודתית הכי טובה שאני יכול לתת לכם. 


תצטרכו לסלוח הפעם על איכות התמונות, מול משלחת רעבה אין זמן לכוון מצלמה, כך שחטפתי תמונות מהירות באייפון. 

אז מה היה על השולחן
כנראה כל מה שהיה בתפריט. הפקדנו בידי מושיק את מלאכת ההזמנה, והכל נראה טעים. אבל אלו הבולטים -

עלי גפן דחוסים, ורוטב צזיקי קליל ומלא עשבים. 
בצלחת התחתית, אותו צזיקי אבל מפוצץ בשום. אני מעדיף את הגירסה הקלילה יותר. 



חציל קלוי עם פירורים של פטה ומעט אורגנו טרי ופטרוזיליה. טוב לצאת מקלישאת החציל-טחינה לגרסאות קלילות יותר. 



סגנאקי - מושיק זיהה אותה בתפריט (שכתוב ביוונית, אין לי מושג איך הוא עשה את זה), והזמין כמה לכל השולחן, ובצדק. 
זו גבינה מטוגנת מעט חמצמצה ומעליה דבש. גריזי ומעלה חיוך. 



מנות הדגים היו הברקות אחת אחת. 
זו מחבת סרדינים טריים שבושלו זמן קצר מאד, והוגשו בתוך משהו שהוא בין שמן זית ללימון. הם היו חמאתיים ממש.



סרדינים מטוגנים, שלמות. 



ומשמאל שוב סרדינים, צלויים לרגע על הגריל. 


קלמארי, עשוי מדי אבל עדיין טוב. 



סנאקי גרידאס - מנה יוונית קלאסית, אבל לי היא הזכירה שקשוקה שיש בה שרימפס. לא משהו לספר עליו הביתה. 



ויתרנו על קינוח, ונפלנו לישון. מחר מתחילים לצלם!




To Nisi
Politehniou 18, Thessaloniki, Greece

100 מטר ממנה נמצא המלון שבו ישנתי בלילה הראשון - Astoria Hotel. הוא חמוד ונעים ונמצא במקום מרכזי. 


ארוחת בוקר ראשונה ביוון

מה אתם יודעים, יש להם שני סוגי יוגורט. אחד דחוס כמו גבינת שמנת, ואחד קונבנציונלי אבל פה דווקא קוראים לו לייט. הכל עניין של יחסות. 




אני מנסה את שניהם לשם המדע. הדחוס משמאל היה שמן ועשיר מאד, אבל דווקא אל הקליל (שהוא היוגורט היווני הקלאסי) התחברתי מאד. 


תוך רגע מצאנו את עצמנו מבלים יחד. פנקייק, אפרסקים, ומעל הכל יוגורט והמון דבש. שילוב מופלא באמת שעוד יחזור פעם רבות במהלך המסע הזה, אבל הוא כבר סימן שהולך להיות טעים מאד. 




יום צילום ראשון

יום שטוף שמש בסלוניקי. אנחנו מתמקמים מול אתר ארכיאולוגי והצוות מתכנן את השוט. 




מושיק ודובדבני מסתובבים ברחוב, מדברים על היוגורט בהקשר היווני, ועל הבלקן כאחת מנקודות המוצא של הפצת היוגורט לעולם המערבי.
הקטע הזה שצולם ותוכנן על הסט כשעה, מופיע למשך כמה שניות בתחילת הפרק הראשון.




אנחנו ההצגה הכי מעניינת ברחוב הזה

בעלי חנויות עוצרים את העבודה ויושבים בחוץ עם הקפה כדי לצפות. (יש סיכוי גדול שזה מה שהם היו עושים גם אם לא היינו שם)


בית קפה

מתחיל להיות חם, מושיק ודובדבני גונבים זמן בין הצילומים כדי לנוח בבית קפה חמוד, מוקף בעצי זית וגפנים. 


בכל שולחן סמוך יושב פרלמנט מבוגרים קטן. הם משחקים בשרשרת חרוזים ושותים אספרסו בקצב מעצבן. לפעמים אני ממש מקנא באנשים כאלו. 




מאפה ״בוגאצה״ היסטרי ב-To Anotero


לבורקס הטורקי יש יריב ראוי ביוון, שאני שמח על ההזדמנות שהיתה לי לטעום אותו במאפייה משפחתית מתמחה. פירוש שם המקום הוא משהו כמו ״the best", ולמרות שטעמתי רק בוגאצה אחת, אני בטוח שיש בו צדק.

בקומת המרתף פגשנו את הבן קונסטנטינוס שהניף את הבצק באוויר כמו מפרש ברוח, עד שהפך לדק ושקוף כמו נייר. עליו הוא ערם מילויים שונים, החל מתרד, גבינת פטה חמצמצה ועד לגבינה מתוקה בטעם וניל (אל חשש, ניסינו הכל). לאחר מכן קיפל את החבילה למאפה בגודל קלסר ממוצע.
אם יום אחד יהיה מחסור בחמאה בכדור הארץ, אני יודע איפה נמצאים מאגרי החירום.
הקטע הזה מופיע בפרק הראשון של הסדרה.


אב המשפחה שאחראי על תזמוני התנור (בתמונה מעל) מוציא אותם כשהם שחומים ופריכים, ועל הכל, בלי להתבייש מוסיף עוד חמאה נוזלית, שלא יחסר.

הריח ממוטט.
ככה הם מוצגים בויטרינה שפונה לרחוב, והבחירה יותר קשה מבחנות גלידה.


מהר לפני שיתחילו הצילומים, הזמנתי בוגאצת תרד שבדיוק יצאה מהתנור.
כל מנה נשקלת, ואז נחתכת לפיסות קטנות.



צריך לקחת נשימה כדי להסביר כמה זה מושחת וטעים. בניגוד לבורקס, המאפה לא נח על שכבת תחתית דחוסה ורטובה, אלא היה עטוף מכל צד בעלים פריכים וחסרי משקל שהתעופפו ברוח.
התרד חוזק בסלרי שהוסיף חמצמצות, ופה שם הפתעות של גבינת פטה.
זה היה שמנוני מאד, אבל מענג.


הילד הרע שבי חזר לזירת הפשע והזמין את הגירסה המתוקה. גערתי בו אבל היה מאוחר מדי. 
אותה בוגאצה, עם מילוי גבינה מתוקה כבר כוסתה באבקת סוכר וקינמון.  



אני מסוגל להתרגל לזה.


Το Ανωτερον (Μπουγατσα)
("To Anotero")
Agiou Dimitriou 59

העמוד בTrip Advisor 



יש להם גם עמוד פייסבוק, והם אפילו תיעדו אותנו שם. loophole.


מצלמים בבוגאצה

טעים זה חשוב, אבל הגענו כדי לצלם. 
מושיק ודובדבני תופסים שולחן בחוץ, ליד זקן שנראה שהרסנו לו בוקר שקט. 


המלצר מגיש להם 3 סוגי בוגאצה. תרד, גבינה מלוחה, ואחד מתוק.





מושיק ודובדבני מתנפלים על הכל, אי אפשר להאשים אותם, אבל מגלים מהר מאד שהעסק, מה לעשות, שמנוני מאד וכבד על הלשון.
בהזדמנות הזו מושיק מסביר על אחת ממעלות היוגורט באיזון אוכל שמן. החמצמצות והקרירות של היוגורט ״חותכות״ את השומן ומאזנות את הביס לטעם ״עגול״ ושלם.
בנוסף, היוגורט מנקה את הלשון מהשומן של הבורקס ומאפשר קליטה טובה של טעמים, ממש כמו יין. לי זה אפילו הזכיר את האפקט של הג׳ינג׳ר באכילת סושי.

הזקן עדיין לא מרוצה מהסיפור.


מושיק מסביר שהיוגורט מייצר ניגודים. בין חם וקר, בין שמן ורענן, בין פריך לבין נוזלי.
אני טועם אחר כך את השילוב של הבצק העשיר עם היוגורט, ומצטער שלא חשבתי על זה קודם.

תוכלו לראות את הקטע הזה בפרק הראשון של הסדרה.



כיכר אריסטוטלוס

בדרך ללוקיישן הבא אנחנו חוצים דרך הכיכר המרכזית, שהיא אחת הפינות היותר יפות של העיר (ולא קל למצוא כאלו). המדרחוב הקצר נמתח עד לרצועת הים, ובשעות היום המוני תושבים מתרוצצים עם שקיות קניות. 


הרבה נגנים בפינות הרחובות, והצלם מתמקד באחד שניגן על כלי עם שלושה מיתרים שלא ראיתי מעולם. דובדבני מפזז ברקע, ותוכלו לראות את הקטע הזה אי שם בתחילת הפרק הראשון. 




הצצה על העיר בדרך לשוק

אנחנו חוצים מהר את הרחוב הראשי בדרך לשוק. אין טיפת זמן פנוי לעצור, אבל אני מצליח לחלץ כמה תמונות. סלוניקי מזכירה לנו הכלאה בין רחוב אלנבי בתל אביב לחיפה. איזורים רבים נמצאים תחת שיפוץ, ואחרים ממש זקוקים לו. היא שבורה ומחוספסת, אבל בכל זאת, זה אופי, ואופי היא כל מה שעיר צריכה כדי לעניין אותי. 
מה שבטוח, האנשים מאד נחמדים, כולם מגיבים בחיוך למצלמה ויש סבלנות באוויר. נראה שאם היה לי יותר זמן לשוטט הייתי מגיע אל איזורים מעניינים. 






© Yogurt_trip
Maira Gall